Kilayim
Daf 29b
הלכה: רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן רִבִּי יוֹנָתָן בְּשֵׁם רִבִּי לִיעֶזֶר הַגּוֹמֵם אֶת כַּרְמוֹ פָּחוֹת מִטֶּפַח חַייָב בְּעָרְלָה מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִין דִּבְרֵי חֲכָמִים עַד שֶׁיִּגּוֹם מֵעִם הָאָרֶץ. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן בְּשֵׁם רִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב הָעוֹשֶׂה כְּרִי מִן הַלֶּקֶט וּמִן הַשִּׁכְחָה וּמִן הַפֵּיאָה חַייָב בִּתְרוּמָה גְדוֹלָה מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן וְרִבִּי לִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב מִשֵּׁם בֵּית שַׁמַּאי הַמֵּת מְטַמֵּא אַרְבַּע אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים מִפְּנֵי כְבוֹדוֹ. רִבִּי מָנָא אָמַר הָדָא אֲחָרָייָתָא מִשּׁוּם בֵּית שַׁמַּאי. רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן אָמַר כּוּלְּהוֹן מִשּׁוּם בֵּית שַׁמַּאי. אָמַר רִבִּי יוֹנָה אוּף הָדָא דְתַנִּינָן מִפְּנֵי מַרְאִית 29b הָעַיִן. דִּלֹּא כֵן מַה בֵּין הָעוֹמֵד בָּאָרֶץ מַה בֵּין הָעוֹמֵד בַּמַּדְרֵגָה.
Traduction
R. Samuel bar Nahman ou R. Yohanan dit au nom de R. Eliezer: si une vigne a été coupée au point qu’il reste moins de la hauteur d’un palme, elle reste cependant soumise aux lois des premières années de plantation (196)Même série, (Sheviit 1, 9), fin., pour qu’il n’y ait pas même d’apparence de transgression de la loi, sauf si les ceps sont si courts qu’ils touchent presqu’au niveau du sol. Ce même rabbin dit aussi que, pour la même cause d’apparence, on est tenu de prélever la grande oblation sacerdotale (le 50e) sur le monceau de blé provenant du glanage des pauvres, ou des épis oubliés, ou des angles (parts qui d’ordinaire échappent toutes à la loi des prélèvements). Enfin, ce même rabbin dit encore, ainsi que R. Eliézer ben Jacob au nom de Shammaï: tout mort se trouvant sur la voie publique rend l’air ambiant impur dans un rayon de 4 coudées, pour que de cette façon on le respecte en se maintenant à distance. R. Mena dit: cette dernière application de la règle a été seule rapportée au nom de Shammaï (et non les précédentes); selon R. Yossé bar R. Aboun, toutes les trois se rapportent à Shammaï (pour tout l’ensemble, on rappelle en dernier lieu le nom de Shammaï). R. Yona ajoute: c’est pour le même motif d’apparence de transgression que notre Mishna établit des distinctions dans l’usage de la terrasse; car sans cela, il importerait peu que le vendangeur se tienne à terre ou sur la terrasse (d’est donc une question d’apparence).
Pnei Moshe non traduit
גמ' ר' שמואל בר נחמן וכו' בשם ר' ליעזר בר' יעקב גרסי' והכי גריס לה לקמן בסוף פ''ק דשביעית וקחשיב להו הכא להני מילתייא דקאמר ראב''י וכולן גזירת חכמים הן מפני מראית העין ואיידי דקאמר לקמן דאף דינא דמתני' מפני מראית העין הוא והלכך מני להו הכא אהדדי:
הגומם את כרמו פחות מטפח. שקוצץ את כל הגפנים עד פחות מטפח גבוה מן הארץ ושלא יגדלו עוד יותר כ''א מצמצם הוא שלא יהו גבוהין טפח:
חייב בערלה. כל שנותיה מפני מראית העין לפי שנראית כנטיעה בת שנתה והרואה שאוכלין פירותיה יאמר פירות ערלה מותרין הן:
עד שיגום מעם הארץ. לפי שכשקוצץ אותן עד סמוך לארץ ניכר הוא שאינן נטיעות ילדות אלא שקוצצן כדי שיתגדלו ויתעבו ביותר:
העושה כרי מן הלקט שכחה פאה. עני שכינס הרבה ועשה מהן כרי בגורן בשדה:
חייב בתרומה גדולה. וה''ה במעשרות אלא דתרומה היא הראשונה וחיובה להפרישה בגורן הלכך נקטה:
מפני מראית העין. שהרואה אומר שגדל בשדהו:
המת מטמא ד''א בר''ה. כלומר אפי' הוא מונח בר''ה ואינו מאהיל עליו גזרו חכמים שמטמא כל הנכנס בארבע אמותיו:
מפני כבודו. כלומר מפני המטפלין עמו לכבודו ולפעמים מתקרבין אצלו עד שפושטין את ידן ומאהילין עליו ולאו אדעתייהו ולפיכך גזרו שיהא מטמא עד ד''א כדי שלא ירגילו אוכלי טהרות להתקרב אליו:
הדא אחריתא. כלומר האחרונה בלבד הוא דקאמר לה משום ב''ש אבל הני תרתי מילי קמייתא כ''ע מודים בהו ורבי יוסי בר בון אמר דהא דאמר לבסוף משום ב''ש בהדיא אכולהון קאי ואף על תרתי מילי קמייתא:
א''ר יונה אוף הדא דתנינן. מתני' לדר''א בן יעקב נמי מפני מראית העין הוא דגזרו:
דלא כן. דאם לא כן אלא מדינא הוא דהוי כעריס גמור א''כ מה בין העומד בארץ ובוצר את הענבים ומה בין העומד במדרגה ואמאי אם צריך לעמוד במדרג' כשבוצרו אין אוסר העריס הזה אלא כנגדו אלא ודאי דמדינא לאו עריס גמור הוא שיהא אוסר ד''א בשדה הואיל והגפנים במדרגה הן עומדין והעריס יוצא חוץ להמדרגה כ''א כשעומד בארץ ובוצר את כולו חששו חכמים מפני מראית העין לפי שנראה כאלו הגפנים במקום העריס הן:
גְּבוֹהָה. מַה גְּבוֹהָה שׁוּרָה גְּבוֹהָה מַדְרֵגָה. אִין תֵּימַר גְּבוֹהָה שׁוּרָה שׁוֹפֵעַ הַמַּדְרֵגָה כִלְמַטָּן. אִין תֵּימַר גְּבוֹהָה הַמַּדְרֵגָה שִׁיפּוּעַ הַשּׁוּרָה מִלְּמַעֲלָן. וְהָתַנֵּי שְׁתֵּי שׁוּרוֹת בַּמַּדְרֵגָה. אִית לָךְ מֵימַר גְּבוֹהָה שׁוּרָה. לֹּא גְּבוֹהָה מַדְרֵגָה. אָמַר רִבִּי מָנָא כָּל אוֹתָן עֲשָׂרָה טְפָחִים שֶׁבַּמַּדְרֵגָה עָשׂוּ אוֹתָם מָקוֹם בִּפְנֵי עַצְמוֹ.
Traduction
Si elle est haute, est-il dit, etc.'' S’agit-il de l’élévation de la rangée, ou de la terrasse elle-même? S’il s’agit de la rangée, la pente de la terrasse est considérée comme le bas; s’il s’agit de la terrasse, la pente est considérée comme élevée (la rangée ne lui étant pas adjointe); comment donc se fait-il que l’on ait enseigné qu’il peut y avoir 2 rangs sur la terrasse et sa pente? Or, peut-on admettre que la rangée ait 10 palmes d’élévation, non la terrasse? (l’enseignement précité indique donc que l’on ne considère pas ces 2 rangées comme étant au niveau du sol)? -Non, répond R. Mena, les 10 palmes d’espace sur la pente de la terrasse forment une étendue spéciale (qui n’est ni en haut, ni en bas, de sorte que la semence y est située à part).
Pnei Moshe non traduit
גבוהה. אהא דר''א בסיפא דמתני' קאי דקאמר אף הנוטע אחת בארץ וכו' אם גבוה עשרה טפחים וכו' ושואל הש''ס מה גבוה ועל איזה מהן קאמר גבוה י''ט:
שורה גבוה מדרגה. כלומר אם על השורה שבמדרגה קאמר או על מדרגה עצמה קאמר וכדמפרש ואזיל מה נפקא מינה בין הני לישני:
אין תימר גבוה שורה שופע המדרגה כלמטן. כלומר אם תפרש דגבוה שורה שבמדרגה קאמר שאם היא נטועה בראש המדרגה והיא גבוה י''ט מן השור' שבארץ ואז הוא שאינה מצטרפת עמה א''כ ש''מ ששופע המדרגה כלמטן הוא דחשבינן לה וכלומר שאם כל המדרגה אינה גבוה יותר מעשרה טפחים אם נטע בשיפוע שבה כלמטה היא נחשבת ומצטרפת עם השורה שבארץ שהרי אנן בעינן שהשורה עצמה שבמדרגה תהא נטועה גבוה י''ט ובכל השיפוע שבמדרגה כאילו נטועה בארץ היא אצל השורה התחתונה והוי כרם:
אין תימר גבוה המדרגה. אבל אם תפרש דעל המדרגה בלחוד קאי שאם היא גבוה י''ט:
שיפוע המדרגה מלמעלן. כצ''ל. ויש לפרש גם לפי גירסת הספר וכלומר דלפי הך פירושא א''כ כל השפוע של המדרגה נחשב כלמטלה ואפי' אם השורה נטועה בשיפועה נמי אין מצטרפת עם השורה שבארץ דכשהמדרגה היא גבוה י''ט שוב אין מצטרפת השורה שבה בכל מקום שהיא נטועה ואפי' בשיפוע המדרגה ותיבעי האיך מפרשינן להא דר''א:
והתני שתי שורות במדרגה. כלומר דפשיט לה מברייתא דתני דשתי שורות שבמדרגה ג''כ אינן מצטרפות עם השורה שבארץ ולענין להיות לו דין כרם גדול כדאמרינן לעיל ריש פ''ד דכרם גדול וזהו שיש בו ג' שורות יש לו דין קרחת הכרם ומחול הכרם אבל כרם שיש בו שתי שורות בלבד וזהו נקרא כרם קטן אין לו לא דין קרחת הכרם ולא מחול הכרם והיינו דקתני בברייתא דשתי שורות שבמדרגה אינן מצטרפין עם השלישית שבארץ:
אית לך מימר גבוה שורה לא גבוה מדרגה. בתמיה וכלומר וכי יש לך לפרש כאן דעל השורה קאי הא גבי שתי שורות על כרחך אי אפשר לפרש בענין אחר כ''א דעל המדרגה קפדינן ולא על השורות שהרי אחת היא למטה מחברתה העליונה ממנה וא''כ היה צריך שהתתתונה שבמדרגה תהא נטועה גבוה י''ט והעליונה ממנה יותר גבוה והא ודאי ליתא דכל שגבוהה עשרה טפחים אמרינן שאינה מצטרפת עם אותה שבארץ ולא צריך יותר מי''ט אלא ודאי על המדרגה בלחוד הוא דאמרינן דאם היא גבוה עשרה טפחים כל שנטועה בה אינה מצטרפת עם השורה שבארץ וה''ה לשתי שורות דמתני':
א''ר מנא. כלומר דמפרש וטעמא מאי לפי שכל אותן עשרה טפחים שבמדרגה עשו אותן כמקום בפני עצמו לפיכך כל מקום שנטועה בה ואפי' בשיפוע' נטוע' כלמעלה נחשב' ואין מצטרפת עם אותה שבארץ:
תַּמָּן תַּנִינָן הַזּוֹרֵק אַרְבַּע אַמּוֹת בַּכּוֹתֶל לְמַעֲלָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים כְּזוֹרֵק בָּאֲוֵיר וּלְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים כְּזוֹרֵק בָּאָרֶץ. רַב חִסְדָּא אָמַר בְּמוֹדֵד לָכְּסֹן. וְאֵין סוֹפָהּ לֵירֵד. רִבִּי חִייָא בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן תִּיפְתָּר שֶׁהָֽיְתָה דְּבֵילָה שְׁמֵינָה וְהִיא נִיטּוֹחָה. רִבִּי חַגַּי בָּעֵי קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי לֵית הָדָא אָֽמְרָה שִׁיפּוּעַ הַמַּדְרֵגָה כִלְמַטָּן. אָמַר לֵיהּ תַּמָּן זְרָעִין נֶהֱנִין מִן הַמַּדְרֵיגָה בְרַם הָכָא דֶּרֶךְ בְּנֵי אָדָם לִהְיוֹת שָׁפִין בָּהּ וְהִיא נוֹפֶלֶת. אִילּוּ אָמַר כְּשֶׁהָיָה שָׁם חוֹר וְהִיא נֶהֱנָה מִן הַחוֹר כְּשֵׁם שֶׁהַזְּרָעִין נֶהֱנִין מִן הַמַּדְרֵיגָה יָאוּת.
Traduction
On a enseigné ailleurs (197)Mishna, (Shabat 11, 4).: ''si le samedi on jette un objet contre un mur à la distance de 4 coudées, au cas où la hauteur est supérieure à 10 palmes, cela équivaut à jeter l’objet en l’air (et il n’y a pas de transgression shabatique); au cas où le mur a moins de 10 palmes, cela équivaut à jeter l’objet par terre (ce qui est un transport interdit)''; et R. Hisda ajoute qu’en mesurant les 4 coudées, il faut tenir compte de la différence de la diagonale (soit 2/5 en plus, ou 1 coudée et 3/5). Or, comment arrête-t-on cette mesure au mur, puisqu’il est évident que l’objet jeté finira par tomber à terre? (le repos final n’est donc pas sur le mur)? Il se peut, fut-il répondu, que l’objet jeté soit une figue grasse, qui reste collée au mur. R. Hagaï demanda en présence de R. Yossé: cette Mishna ne prouve-t-elle pas (en considérant un mur peu élevé comme étant u niveau du sol) qu’ici la pente de la terrasse doit être jugée comme figurant le niveau du sol? Ce n’est pas semblable, fut-il répondu, les semences plantées sur la pente de la terrasse s’y maintiennent et adhèrent complètement au terrain, tandis que la figue jetée sur le mur est accessible à tous les passant et à force d’être grattée elle finit par tomber à terre (aussi est-elle considérée d’avance comme se trouvant au niveau du sol); si, au sujet du Shabat, on avait parlé du cas où l’objet est jeté dans une cavité du mur, il reste alors fixé dans ce trou, de la même façon que les plantes restent adhérentes, et puisque l’on considère cependant l’objet comme tombé à terre, on fait bien d’en conclure que la pente du mur équivaut au niveau du sol (mais cette conclusion n’est pas justifiée pour la figue collée, qui finit par tomber).
Pnei Moshe non traduit
תמן תנינן. בשבת בפרק הזורק:
כזורק באויר. דהוי מקום פטור:
למטה מי''ט. דהוי ר''ה כזורק בארץ וחייב:
במורד לוכסן. משום דקשיא ליה והא לא נח ואמאי חייב לפיכך מוקי לה דסיפא לאו שזרקה בכותל מיירי אלא במקום הגבוה כגון תל העומד בר''ה והוא מקום מדרון משופע באלכסון ומתלקט ומגביה עד עשרה טפחים מתוך ד''א וזרק לשם ונח במקום המדרון הזה:
ואין סופה לירד. כלומר ואכתי לא ניחא דכי אין סופה לירד מה שזרק לשם דהלא מתגלגל הוא למטה ולא הוי הנחה במקום המשופע:
תיפתר. כלומר לעולם בכותל ממש שנו ודקשיא לך הא לא נח תיפתר בדבילה שמינה והיא ניטוחה ונדבקת בכותל:
ר' חגיי הקשה לפני ר' יוסי וכי לית הדא אמרה דשיפוע המדרגה כלמטה נחשבת היא דהא פרכינן אאוקימתא דרב חסדא דאוקי שנחה בשפוע התל וכי אין סופה לירד אלמא דלא חשישינן לה כאילו נחה ע''ג התל והיא המדרגה וקשיא להא דפשטינן לעיל דשיפוע המדרגה כלמעלה נחשבת:
אמר ליה שאני תמן. בהא דלעיל גבי שורה הנטועה בשיפוע המדרגה שהזרעים נהנין מן המדרגה כלומר כל מה שנזרע או נטוע בה נהנין ויונקין ונחין שם ולפיכך נמי בשורה הנטועה בשפוע כאילו נטועה למעלה מחשבינן לה וכל המדרגה היא כמקום בפני עצמו ואינה מצטרפת עם השורה שבארץ אבל הכא שזרק ונח בשיפוע המדרגה לא הויא הנחה לפי שדרך בנ''א להיות שפין בה שע''י מהלך רגליהן נישוף אותו הדבר הנזרק והוא נופל למטה:
אילו אמר בשהיה שם חור. כלומר ודאי אילו הוי מוקי רב חסדא בשהיה שם חור וזרק ונח בחור שבמדרגה וא''כ היא נחה בחור כשם שהזרעין נחין ונהנין במדרגה יאות הוה דדמיא ממש לדינא דהכא ושפיר הוא דחייב שם אבל השתא דאוקי שנחה במקום המדרון סתמא והלכך פרכינן עליה דלא דמיא להא דלעיל:
Kilayim
Daf 30a
משנה: הַמַּדְלֶה אֶת הַגֶּפֶן עַל מִקְצַת אפיפיירות לֹא יָבִיא זֶרַע אֶל תַּחַת הַמּוֹתָר וְאִם הֵבִיא לֹא קִידֵּשׁ. וְאִם הוֹלֵךְ הֶחָדָשׁ אָסוּר. וְכֵן הַמַּדְלֶה עַל מִקְצַת אִילָן סְרָק. הַמַּדְלֶה אֶת הַגֶּפֶן עַל מִקְצַת אִילַן מַאֲכָל מוּתָּר לְהָבִיא זֶרַע אֶל תַּחַת הַמּוֹתָר. וְאִם הוֹלֵךְ הֶחָדָשׁ יַחֲזִירֶנּוּ. מַעֲשֶׂה שֶׁהָלַךְ רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אֶצֶל רִבִּי יִשְׁמָעֵאל מִכְּפַר עֲזִיז הַרְאֵהוּ גֶּפֶן שֶׁהוּא מוּדְלֶה עַל מִקְצַת תְּאֵינָה. אָמַר לוֹ מַה אֲנִי לְהָבִיא זֶרַע תַּחַת הַמּוֹתָר אָמַר לוֹ מוּתָּר. וְהַעֲלֵהוּ מִשָּׁם לְבֵית מְגִינַייָא וְהַרְאֵהוּ גֶּפֶן שֶׁהוּא מוּדְלֶה עַל מִקְצַת הַקּוֹרָה וְסַדַּן שֶׁל שִׁקְמָה וּבוֹ קוֹרוֹת הַרְבֶּה אָמַר לוֹ תַּחַת הַקּוֹרָה הַזּוֹ אָסוּר וְהַשְּׁאָר מוּתָּר. אֵי זֶהוּ אִילַן סְרָק כָּל שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה פֵירוֹת. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר הַכֹּל אִילַן סְרָק חוּץ מִן הַזַּיִת וּמִן הַתְּאֵינָה. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר כֹּל שֶׁאֵין כָּמוֹהוּ נוֹטְעִין שָׂדוֹת שְׁלֵימוֹת הֲרֵי זֶה אִילַן סְרָק.
Traduction
Celui qui amène (ou lie) un cep de vigne sur une partie d’un treillage epiforo'' (200)Selon le Aroukh, ce serait un arbre très fécond, comme dans (Is 10, 33). Voir, par contre, Mishna, (Kelim 17, 3). Voici la définition d'Hesychius: apophopa. C'est aussi le sens adopté par Benj. Musaphia. ne devra rien semer même au-dessus de la partie libre du treillage; si c’est déjà fait par inadvertance, il n’est pas nécessaire de brûler tout. Mais si le jeune cep s’est étendu et a rempli tout l’espace, il est interdit de tirer parti de la semence (se fût-elle fort peu développée). Il en est de même si l’on fait passer le cep sur une partie d’un arbre inculte (qui, par le contact avec le cep, s’annule et se confond avec lui). Reprise. Si l’on fait passer le cep sur une partie d’un arbre fruitier, il est permis de semer sous la partie restée libre; si le jeune cep s’étend ensuite plus loin, il n’y a qu’à le recourber en arrière. Lorsqu’il arriva à R. Josué d’aller auprès de R. Ismael au village d’Aziz, celui-ci lui montra un cep de vigne suspendu sur une partie d’un figuier et lui demanda: Puis-je semer au-dessous de la partie libre? Oui, répondit R. Josué (201)Car personne ne voudrait rendre inculte son figuier pour faire fructifier un cep de vigne.. De là, il le conduisit à Bet-Magania et lui montra un cep suspendu sur une partie d’une poutre, ou branche noueuse d’un sycomore, ayant beaucoup d’autres grosses branches (et lui demanda aussi comment il fallait agir): sous cette branche qui sert de base, lui répondit-il, c’est interdit, mais non sous les autres (202)Cet arbre, quoique de naissance sauvage, porte des fruits mangeables. Qu’appelle-t-on arbre sauvage (205)Quel arbre est annulé, par rapport à la vigne, lorsqu'il ne sert qu'à soutenir le cep?? Celui qui ne porte pas de fruits. R. Meir comprend sous cette désignation tous les arbres, sauf l’olivier et le figuier (206)Ce sont les deux seuls que l'on n'estime pas au-dessous de la vigne.. R. Yossé appelle ainsi toutes les espèces dont on ne plante pas des champs entiers (celles qui sont peu importantes).
Pnei Moshe non traduit
מתני' המדלה את הגפן על מקצת אפיפירות. הקנים והעצים עצמן שעושין מהן כעין שבכה הן הנקראין אפיפירות ואותה השבכה נקראת עריס שהיא עשויה כעין עריסה ומטה שהאשכלות ושריגי הגפנים נמשכין עליה וגוף הגפן הוא מודלה על אותן קנים האפיפירות ואם הדלה את הגפן על מקצת האפיפירות מהעריס ונשאר קצת העריס שאין עליו כלום אעפ''כ לא יביא לכתחילה זרע אל תחת המותר ואם הביא זרע לשם לא קידש:
ואם הלך החדש. שאח''כ גדלו הגפנים ונמשכו השריגין וסוככין על הזרעים אסור לקיימן וצריך לעקור הזרעים:
וכן המדלה על מקצת אילן סרק. שאינו עושה פירות כת''ק דמתני' דלקמן דינו ג''כ כדין אפיפירות כדמפרש בגמ' בהלכה דלקמן לפי שאילן סרק אדם מבטלו לגבי גפנו לעשות ממנו אפיפירות אבל אילן מאכל אין אדם מבטלו לעשותו אפיפירות לגפן ולפיכך תנינן לקמן דמותר להביא זרע אל תחת המותר:
מתני' המדלה את הגפן על מקצת אילן מאכל וכו'. כדמפרש טעמא בגמרא שאין אדם מבטטל אילן מאכל ע''ג גפנו כלומר לעשות את כולו אפיפירות לגפן:
ואם הלך החדש. שנמשכו העלין והשריגין אחר שזרע וסככו על הזרע יחזירנו לצד האחר שלא יהיה על פני הזרע:
עזיז. שם מקום:
א''ל מותר. שאין אדם מבטל תאנתו לגבי גפנו:
לבית מגינייא. שם מקום:
על מקצת הקורה. וסדן של שקמה היה ובו קורות הרבה שיוצאין ממנו שקמה הוא מין תאנה שגדל ביערים וחותכין מן האילן קורות לבנין:
א''ל תחת הקורה זו. שמודלה הגפן עליה אסור להביא זרע ותחת שאר הקורות מותר שהן בפ''ע ואין אדם מבטל כל השקמה מפני גפנו לפי שהוא אילן מאכל:
רמ''א הכל אילן סרק. לענין זה שאדם מבטל שאר האילנות מפני גפנו חוץ מן הזית ומן התאנה:
ר' יוסי אומר. דאף כל שאין כמוהו נוטעין שדות שלימות ממנו ה''ז אילן סרק לענין שבטל לגבי גפן והלכה כת''ק דדוקא אילן שאינו עושה פירות הוא דבטיל לגבי גפן:
הלכה: חִזְקִיָּה אָמַר מִשְּׁלֹשָׁה וְעַד אַרְבָּעָה הִיא מַתְנִיתָא פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה כְסָתוּם מִשְּׁלֹשָׁה וְעַד אַרְבָּעָה מַשְׁלִים אַרְבָּעָה נַחַת הוּא לָהּ. עַד הֵיכָן. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ עַד אַרְבַּע אַמּוֹת. רִבִּי אָחָא רִבִּי חִינְנָא בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ עַד שֵׁשׁ אַמּוֹת. אָמַר רִבִּי מָנָא אָֽזְלִית לְקֵיסָרִין וְשָֽׁמְעִית רִבִּי הוֹשַׁעְיָה בַּר שַׁמַּי בְשֵׁם רִבִּי יִצְחָק בֶּן לָֽעְזָר אִם הָיוּ שְׁתֵּי פִּיפָּרוֹת מוּתָּר. אָמַר רִבִּי חִינְנָא וְתַנֵּי וּפַלִּיג אִם הָיָה דַרְכּוֹ לִפְסוֹעַ אָסוּר. וְתַנֵּי כֵן רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָֽעְזָר אוֹמֵר אִם הָיָה דַרְכּוֹ לִפְסֹעַ בֵּין פִּיפּוֹר לְפִיפּוֹר כְּפִיפּוֹר אֶחָד הוּא.
Traduction
Selon R. Hiskia, la partie libre du treillage, dont parle cette Mishna, devra avoir de 3 à 4 palmes. Ainsi, s’il y a moins de 3 palmes, l’espace est considéré comme clos ou nul (il est interdit d’y semer); s’il y a de 3 à 4, il faudra compléter la distance de 4 palmes (en éloignant un peu le cep); enfin, à partir de 4 palmes, c’est la distance qui convient. Jusqu’où va l’espace interdit sous le treillage? R. Jacob bar Idi répond au nom de R. Simon b. Lakish que c’est 4 coudées; selon R. Aha ou R. Hinena au nom du même, c’est 6 coudées. R. Mena dit: je suis allé à Césarée et j’ai entendu dire par Yoshia bar Shemi au nom de Isaac bar Eliézer que, s’il y a 2 treillages, l’espace est permis au-dessous de l’intervalle qui les sépare. R. Hinena dit qu’une barayeta conteste cet avis, en établissant que cet intervalle même est interdit lorsque le propriétaire a l’habitude d’en tirer parti en y plaçant un petit espalier. En effet, dit R. Simon b. Eliézer, on a enseigné que si le propriétaire a l’habitude de joindre les 2 treillages, ils sont considérés comme un seul (et il est interdit de rien semer au-dessous de cet intervalle).
Pnei Moshe non traduit
גמ' משלשה ועד ארבעה היא מתניתא. הא דקתני ואם הביא אל תחת המותר לא קידש דוקא אם הוא יותר מג''ט מן אותו המקצת שהגפן מודלה עליה וכלומר דמה הוא דצריך התנא להשמיענו היינו מג''ט עד ארבעה רחוק מאותו מקצת מכאן ולהלן הדין דלא יביא זרע לשם ואם הביא לא קידש והא דקאמר אבתרה פחות מג' כסתום ואע''ג דמארבעה ולהלן ג''כ אסור ה''ק פחות מג' ודאי אסור הוא ואף בדיעבד אם הביא קידש דכל פחות מג' כלבוד וכסתום דמי אלא מג' ועד ארבעה הוא דקמ''ל דמשלים כלומר שאסור לו להביא זרע עד תשלום ארבעה טפחים רחוק מאותו מקצת ודינו כפחות מג' אף לענין דיעבד:
ארבעה נחת הוא לה. כלומר מארבעה טפחים ולהלן נחת הוא לה התנא דמתני' להשמיענו הדין דלכתחילה לא יביא זרע לשם ואם הביא לא קידש:
עד היכן. לא יביא זרע לשם:
עד ארבע אמות. דלענין לכתחילה עשאוהו כעריס ור' אחא קאמר דשמע בשם ר''ל עד שש אמות:
אזלית לקיסרין ושמעית. לזה הדין דלקמן מר' הושעיה וכו' בענין אפיפירות דמתני' שאם היו שתי פיפירות שהקנים חלוקין אלו מאלו ונראות כשתים אם הדלה הגפן על אחד מותר להביא זרע תחת האפיפירות השני ולא דיינינן ליה כמותר האפיפירות:
ותני. בחדא ברייתא דמייתי לקמיה ופליג על הא דר' יצתק בן אלעזר דלא מחלק מידי אלא דכך שנו אם היה דרכו לפסע בהליכה אחת בין פיפור לפיפור כדקתני כן בשם ר''ש בן אלעזר אם היה דרכו וכו' כפיפור אחד הוא ואע''ג דנראה כשתים ודיינינן ליה במותר האפיפירות של הא' ואסור לכתחילה להביא זרע גם תחת השני:
מַה בֵּין אִילַן סְרָק מַה בֵּין אִילַן מַאֲכָל. אָדָם מְבַטֵּל אִילַן סְרָק עַל גַּבֵּי גַפְנוֹ וְאֵין אָדָם מְבַטֵּל אִילַן מַאֲכָל עַל גַּבֵּי גַפְנוֹ.
Traduction
Pourquoi établir une distinction entre l’arbre inculte et l’arbre fruitier? Puisque l’on détruit volontiers un arbre inculte en faveur d’une vigne, il est interdit de semer au-dessous (la fusion est évidente), tandis que l’on ne détruit pas un arbre fruitier à cause de la vigne (il n’y a pas de confusion possible en ce cas; aussi, n’est-il pas interdit d’y semer).
Pnei Moshe non traduit
גמ' מה בין אילן סרק וכו'. כדפרישית במתני':
שְׁתֵּי גִינּוֹת זוֹ עַל גַּבֵּי זוֹ הַתַּחְתּוֹנָה עֲשׂוּיָה כֶרֶם וְהָעֶלְיוֹנָה אֵינָהּ עֲשׂוּיָה כֶרֶם. זוֹרֵעַ אֶת הָעֶלְיוֹנָה עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ עַד לָאֲוֵיר עֲשָׂרָה. רִבִּי בּוּן בַּר חִייָא בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא לֵית הָדָא אָֽמְרָה שִׁיפּוּעַ הַמַּדְרֵגָה כִלְמַטָּן. אָמַר לֵיהּ מִשּׁוּם זְרָעִין נוֹטִין לַאֲוֵיר הַכֶּרֶם. הָעֶלְיוֹנָה עֲשׂוּיָה כֶרֶם וְהַתַּחְתּוֹנָה אֵינָהּ עֲשׂוּיָה כֶרֶם זוֹרֵעַ אֶת הַתַּחְתּוֹנָה וְאֶת הַמַּדְרֵגָה עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְעִיקַּר הַגְּפָנִים. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי לֵית כָּאן לְעִיקַּר הַגְּפָנִים אֶלָּא לְמַטָּה מִשְּׁלֹשָׁה. כְּהָדָא דְּתַנֵּי שָׁרְשֵׁי פֵּיאָה הַנִּכְנָסִין לְתוֹךְ 30a אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁבְּכֶרֶם. לְמַטָּה מִשְׁלוֹשָׁה טְפָחִים הֲרֵי אֵלּוּ מוּתָּרִין.
Traduction
S’il y a 2 jardins superposés (198)Voir Tossefta sur ce chapitre., dont l’inférieur sert de vigne et dont le supérieur est vide, on peut ensemencer de verdure le supérieur, jusqu’à l’air ambiant de l’inférieur, à la distance de 10 palmes. R. Aboun bar R. Hiya demanda devant R. Zeira: cela ne prouve-t-il pas que la pente de la terrasse est considérée comme le bas? (pourquoi ne pas semer jusqu’à la limite de l’inférieur)? C’est que, fut-il répondu, les herbes de ces verdures, si elles étaient trop rapprochées, pourraient se pencher sur la vigne et produire une apparence de mélange. Si le jardin supérieur est une vigne et l’inférieur est vide, on peut ensemencer l’inférieur ainsi que la pente de terrain entre les 2 parties, jusqu’à ce qu’on touche à la racine des ceps. Toutefois, dit R. Yossé, il ne s’agit pas de toucher absolument aux ceps, mais de s’en tenir à distance de 3 palmes; car l’on a enseigné (199)Comp. Ci-dessus, (4, 4).: si les racines des plantes semées à l’angle d’un champ (séparément) entrent dans les 4 coudées consacrées à la vigne, elles ne sont permises que si elles pénètrent dans la terre à une distance de 3 palmes.
Pnei Moshe non traduit
שתי גינות זו ע''ג זו. תוספתא היא בפ''ג שקרקע עליונה גבוה עשרה מקרקע התחתונה כגון במדרגה:
זורע את העליונה. שאין שם כרם עד שהוא מגיע לאויר עשרה של התחתונה ובתוספתא גריס עד שמגיע לעיקר התחתונה והיינו הך דכל למטה מאויר עשרה כעיקר התחתונה דמיא:
לית הדא אמרה שיפוע המדרגה כלמטן. דמיא דהא אסור לזרוע בשפוע בתוך העשרה באויר התחתונה וקשיא להא דאמרינן לעיל דשיפוע המדרגה כלמעלן דמי:
א''ל. שאני הכא דטעמא דאסרו לזרוע בשיפוע מלמטה מעשרה משום שהזרעים שבשפוע נוטין העלין שלהן לאויר הכרם של התחתונה שאויר שלה שולטת עד עשרה אבל לענין צירוף כהאי דינא דלעיל כל שהוא בשיפוע המדרגה כמלמעלן דמיא:
העליונה. וסיפא דהתוספתא היא ואם העליונה היא שעשויה כרם ובתחתונה אין בה כרם זורע את התחתונה ואת שיפוע המדרגה דאין כאן זרעין נוטין ודאמרינן שיפוע המדרגה כלמעלן לענין צירוף הוא כדלעיל:
עד שמגיע לעיקר הגפנים. דהואיל והכרם למעלה הוא איכא הכירא וא''צ כאן הרחקה כדי עבודה:
לית כאן. סמי מכאן לעיקר הגפנים דסמוך לעיקרי הגפנים ודאי אסור לזרוע משום מראית העין אלא למטה מג''ט מהן הוא דמותר לזרוע ולא יותר בסמוך:
כהדא דתני. בתוספתא פ''ד והובא לעיל בכמה מקומות:
שרשי פאה. והוא צוה''פ סמוך לכרם שמותר לזרוע שם בלא הרחקה דהויא כמחיצה המפסקת ואם שרשי זרעים שבה יוצאין חוץ להפאה ונכנסין לתוך ד''א שבכרם אם הן למטה מג''ט בקרקע או מהכרם הרי אלו מותרין אבל כל שהוא פחות מג''ט לכרם ככרם דמיא והלכך כאן נמי צריך להרחיק הזרעים למטה מג''ט מעיקרי הגפנים:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source